יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

לכבוד שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה נדרשתי להכין שלל תרגומים, וחלקם, אני מקווה, יפרנס גם את הבלוג הצמא למגע יד אדם. כטעימה ראשונה, הרי תיאורו של ז'ן מז'נדון, בחור בן המאה הארבע-עשרה הידוע, מלבד נטייתו לתורותיו של אבן רושד, בשיר שכתב בשבחי פריז. בעוד שבשיר אחר שתרגמתי חלקית נדרשתי למבחר ביטויים שמשמעות רובם ככולם בצורה אחרת קשורה לחדרי המיטות, הטקסט הזה חס על המרצה ההגונה שבי. אני מצרפת קטע נהדר שהוא לדעתי התיאור הראשון בהיסטוריה של החוויה הצרכנית בקניון, כולל הסנוור, חוסר האוריינטציה ומערבולת התשוקות:

 
פרק רביעי: על אולמות שמפו ובנינים אחרים בפריז.

משכן מלא אושר של זה הנאה צרופה [כלומר פריז] מציג את כל מיני התענוגות בחדרי אוצר עצומים ויקרים לאין שיעור במבנה המכונה "אולמות שמפו". שם, אם יש בידך יכולת ורצון, תוכל לקנות את כל סוגי התכשיטים אשר החריצות היצירתית המשוכללת ביותר מזדרזת ליצור כדי לספק את כל תשוקותיך. הרצון לתאר כל אחד ואחד ממיני המינים הללו עלול להאריך את החיבור הזה ולעכב אותו, ינסוך בנפש הקורא תנומה ואף ירמוז על אי יכולתו של המחבר, המבקש לעשות את הבלתי אפשרי. ואף על פי כן איני רוצה שלא לספר על כך שבמקומות מסוימים בחדריו התחתונים של אותו מבנה שוק מוצעים למכירה, כאילו תחת ערימות וגבעות [של סחורות], בגדים יפים, יפים יותר ויפים עד מאד; באחרים מוצגים מעילים נאים, מהם עשויי עור, מהם עשויי אריגי משי, ומהם עשויי חומרים עדינים ונוכריים אשר אודה ואתוודה כי אינני יודע את שמם בלטינית. חלקו העליון של אותו מבנה מסודר כמעין רחוב אחד וארוך להפליא, ובו מוצגים העיטורים המתאימים לכל איבר מאיברי הגוף האנושי: כתרים, סרטים ומטפחות לראש; מסרקי שנהב לשיער; עדשות [או: מראות] לעיניים; חגורות למתניים; תיקים לצד, כפפות לידיים, ענקים לצוואר ואחרים שכאלה אשר מיעוט השמות הלטיניים עבורם, יותר מאשר פגם בראייתי, מאלץ אותי להחריש לגבם. ברם כדי שאפשר יהיה בכל זאת לגעת קלות בזוהרם של גופים נוצצים אלו אשר בשל מספרם האינסופי לא ניתן לדון לעומק ובפירוט בכל אחד מהם, אנסה לומר בכלליות כך: עיניו של ההולך בשווקים אלו מתענגות על קישוטים כה רבים עבור חגיגות נישואין וימי חג אחרים, עד כי משראית שורה עד מחציתה בלבד, דחף התשוקה כמו הודף אותך אל האחרת, ולאחר שעברת את זו לכל אורכה, תאוותך הבלתי מסופקת מוליכה אותך אל ההתחלה, וזאת לא פעם ולא פעמיים, אלא אינספור פעמים, ואם חפצה התבונה להאמין למה שרואות עיניה תשוב ותתבונן.