על ספורט אצילי ועירוני ותרבות הקוספליי של ימי הביניים

 ראיתי לא מזמן בנטפליקס מיני סדרה נחמדה על הכדורגל באנגליה והפיכתו מספורט של קלאבים פרטיים עם אתוס אצילי של פנימיות ללא רווח לכזה של קבוצות של מפעלים, כדורגל מקצועני בשכר ומכירת כרטיסים להמונים. נזכרתי בזה עכשיו כשאני מתרגמת קובץ מקורות לקורס על ארתור ואבירי השולחן העגול שהוא בעצם בכלל לא עליהם, אלא על הספרות עליהם ועל איך שספרות והיסטוריה משחקות אחת את השנייה מאות שנים אחרי שהיו או לא היו.

קצת רקע: במאות השלוש עשרה והארבע עשרה נהיה קטע כזה לערוך משחקי טורנירים ומסיבות בסגנון קוספליי, כאלה שמתחפשים בהן למשל לארתור ולאבירי השולחן העגול שלו, הגבירה המארחת את המשחקים היא גווינביר ומי יודע, אולי המשיכה אחר כך עם מי ששיחק את לנסלוט לחדר הסמוך. יש לנו עדויות על כמה מסיבות שולחן עגול כאלו. אבל זו שמשכה את עיניי במיוחד היא אחת שנערכה ב-1330. ובכן, מסתבר שכמו תמיד, העירוניים רוצים גם, ובין הבורגנים תושבי הערים נערכו גם כן טורנירים כאלה. ב1330 נמאס לפריזאים שלמרות שהם זוכים בטורנירים של אחרים כולם יורדים עליהם שהם לא מארחים אף פעם. הם פונים לנציגיהם, אלה פונים לפיליפ דה ולואה, המלך, ששוקל את היתרונות (הפגנת כבודה ועוצמתה של פריז) והחסרונות (מהומות אפשריות) ונותן לבסוף את ברכתו.

מה נושא המסיבה הפעם? בורגני פריז בוחרים להתחפש לפריאמוס מלך טרויה ו-35 בניו, ולטובת העניין מגייסים 35 נערים בני העיר. אחרי שחילקו תפקידים הם שולחים מכתבי הזמנה לתושבי הערים הסמוכות ומזמינים אותם ליומיים באוגוסט של תחרויות של ריצה בחניתות שלופות ויום של אפטר-פארטי למען כבודה של טרויה האצילה, פלאס הגבירה האהובה - הלנה כבר לא בעניין כנראה - ולמען האהבה, כמובן, האהבה.

השדה שליד מה שהיה מצודת הטמפלרים (שטח שהיום נמצא בצפון המארה) וכנסיית מרטין-הקדוש-של-השדות הוכשר למשימה, ועל היציעים שהוצבו סביב התגודדו נשות העיר לבושות כגבירות, רובן גם עטורות נזרים (כי תכלס מתי עוד ייצא לך לשים נזר), ואנשי העיר בהמוניהם. פריאמוס ובניו נכנסים לקול תשואות הקהל, ומולם רצים בחניתות שלופות נציגי ערים אחרות מן הממלכה. הכרוניקאי הופך לפרשן כדורגל, ואפילו מתאר את המתרחש ביציע כשכולם דואגים שנערי פריז לא יודעים בכלל להתחרות וחצוף אחד מכנה אותם תינוקות ומנופף בענף קטן על חברו כדי להדגים איזה מלקות היה נותן להם. תינוקות תינוקות, לשמחת הכרוניקאי שלנו אף חנית לא נשברה, ולכל היותר נפגע בטחונו העצמי המופרז של בחור אחד אשר הופל מסוסו אל הארץ ויצא שפוף מן הזירה.

הספורט כבודו במקומו מונח, אבל את הכרוניקאי האנונימי שלנו זה פחות מעניין. כולם זורמים אל הביתנים שהוקמו בשטח מצודת הטמפלרים-לשעבר עם חצוצרות ושלושה סוגים של תופים (שלוש מלים שונות שכולן גזורות מטמבורין) ועורכים סעודה גדולה. למחרת מעניקים את הפרסים: נציג העיר קומפיין שבר את הרגל ולכן כולם צועדים יחד לאכסניה שבה הוא מתגורר ובראשם נערה פריזאית המוליכה אחריה סוס לבן, ובידיה חגורה יוקרתית וארנק, אותם מעניקים בתשואות למצטיין מבין הזרים. אל תדאגו, גם השחקן המצטיין מפריז מקבל פרס, וכולם סיימו את העניין שמחים וטובי לב, כשהם מרגישים אם לא כמו אבירים, לפחות כמו טרויאנים.

סקרנות בימי מגיפה

אוקטובר 1348. חברי הפקולטה לרפואה בפריז מצווים על ידי המלך לחבר חיבור קצר על המגיפה, סיבותיה ותרופות עבורה. הפתיחה סובבת כולה סביב התשוקה לדעת ולהגיע לשלמות השכל המתעוררת אל מול תופעה מעוררת תמיהה, שעה שהמתים נערמים ברחובות. אסקפיזם? בזמנים רגועים יותר התשוקה הטבעית לדעת והטיעונים האלה המוכרים לי היטב הועמדו תמיד לצד טובת הציבור, ושימשו בעיקר תיאולוגים ופילוסופים. כאן טובת הציבור מופיעה רק מאוחר יותר, כבדרך אגב. כאילו אמרו לעצמם - קוצר ידנו כבר נגלה לעיני כל. אם לא לתועלת הציבור, אולי נועיל במשהו בסיפוק סקרנותו, אף שגם זאת נוכל לעשות אך מעט, וננסה אפילו להעמיד פנים שבסיס המקצוע שלנו, ההכרח בידיעה תיאורטית של הסיבות על מנת לספק טיפול מקצועי, עומד עדיין על כנו גם אם הידע שבידנו חלקי עד מוות. שהרי התשוקה לדעת ולודאות שהעולם הסובב אותנו מובן, לפחות בחלקו, אינה פריבילגיה. היא משורש מהותנו.

"בראותו אירועים שסיבתם נסתרת גם מן המוחות המבריקים ביותר, נמלא השכל האנושי תמיהה, הואיל וטבועה בו תאווה מולדת להבנת הטוב והאמיתי, שכן כל הדברים שואפים לטוב וכל בני האדם משתוקקים לדעת, כפי שמבהיר הפילוסוף [אריסטו]. לאחר שמתעוררת בה התמיהה, הנפש הנבונה אינה מתנגדת לתשוקה כה תקנית, ובדאגתה לשלמותה, מתאמצת בכל כוחה למצוא את סיבת האירועים המתמיהים. כך שמענו שעשו רבים מחכמי זמננו, אסטרולוגים ורופאים, בחפשם את הסיבות למגיפה המשתוללת משנת האדון 1345.

אכן, הואיל ומחקירותיהם עד כה עלה חומר רב לספק, אנו, ביחד וכל אחד לחוד, מורי אגודת פקולטת הרופאים בפריז, לאחר שעוררה אותנו הוראת השליט המזהיר ואדוננו הנעלה האדון פיליפ מלך הפרנקים וברצותנו להיענות לתועלת הציבור, מתכוונים בזאת, אם יהא האל בעזרנו, להבהיר בחיבור קצר את הסיבות למגיפה הנוכחית, הכלליות והרחוקות כמו גם הפרטיות והקרובות וכן להציע תרופות מבריאות, ככל שטבע העניין מתמסר לשכל האנושי, כשאנו נשענים על דברי הפילוסופים הקדמונים וכן על עמדותיהם הודאיות יותר של חכמי זמננו, אסטרונומים ורופאים כאחד, אף אם לא נוכל להבהיר הכל כפי שנרצה, הואיל ולא ביחס להכל אפשר למצוא סיבה ודאית והכרה מושלמת, כפי שרמז פליניוס, ספר שני, פרק 39, באומרו כך: "ולסערות ישנן סיבות לא ודאיות ואקראיות שסיבתן אינה ידועה". אף על פי כן ולמרות הכל, יוכל כל חקרן חרוץ למצוא דרכו בנאמר כדי למלא את שחסר לו. 

אנו מציגים אפוא שני סיכומים בחיבור קצר זה. בראשון מביניהם אנו חוקרים את סיבות המגיפה ומקורה, שכן מבלי לדעת את הידיעה הראשונית הזו איש לא יוכל לרפאה באופן מקצועי. בחלק השני צירפנו תרופות להתגוננות מפניה, וכן כמה לטיפול.

הכי חכם בעולם

אומברטו אקו מספר שאת ההשראה לשם הורד הוא קיבל ממנזר Sacra di san michele שליד טורינו. מנזר מרשים בלשון המעטה שהוקדש למלאך מיכאל (תכלס למיכאל יש כמה מהמנזרים הכי יפים!). כאן אפשר לראות למשל תמונות מהלוקיישן המטורף והבנייה המטורפת לא פחות. וכאן אפשר לצפות במצלמה מטיילת באתר ולהצטער שאתן לא שם.

ובימים קרים פחות:

השראה אדריכלית? אווירה מיסטית אפוקליפטית? זה מה שחשבתי עד היום.  

בדף לתיירים שבו הם מספרים על הספרייה הם מצטטים בנדיקטוס אחד, פריור מהמאה האחת עשרה שאומר שהיו לו שני חדרים- אולי אפילו בתים - מלאים בספרים ושלא היה ספר על הפני האדמה שלא היה לו. הממ, אמרתי לעצמי. מעניין מאיפה זה. אחרי זמן קצר התברר שזה ממקור עויין שאיך לומר בעדינות, לא מחמיא במיוחד לבנדיקטוס האמור ולמקום עצמו.
ובכן, בשנת 1031 התנהל ויכוח עצבני בנושא הקדוש מרטיאליס: האם הוא שליח מקורי, כזה עם בולי מס ואישורים, או סתם קדוש פושט, מרטיר או מוודה? באגרת שכתב אדמאר משבאן אחרי הועידה הזו לכל מיני חשובים, הוא מקדיש חלק נכבד לבנדיקטוס האמור מהמנזר האמור, ומוציא אותו בתור פלוץ מתנשא שמעביר דאחקות של שיכורים על נזירים, חושב שהוא הכי חכם בעולם וגורם לכולם לצחוק על מרטיאליס לחרדתו של אדמאר:

"הו הזקנים שבאבות, שלהם אני כותב אגרת זו, קבלו עד כה לאוזניכם את דברי הבלע של הלנגוברדי [דהיינו בנדיקטוס] שנאמרו בין גביעי היין. שכן בניגוד לשליח, המצווה לאכול בשתיקה את הלחם, הוא - לא במפגש הבוקר ולא במקום של פכחון, אלא נפוח מאוכל, מפוטם בדגים ושיכור מיין בחדר האוכל של האחים - ציווה על הקריין לשתוק פעמים רבות, ונשא דברים לא על קטע הקריאה אלא על השליח מרטיאליס, בזמן שהאחים מסבים לשולחן, דברים שהיו כל כך מצחיקים, עד ש - ואני אומר זאת בלב מר - גרמו לאחים מכל הגילאים לפרוץ בצחוק רם ופרוע. כך במשך כל ארוחות הצהריים והערב במשך כמעט ארבעים יום באוגוסט ובספטמבר לסירוגין, אכל ושתה והעליב את מרטיאליס בפני עצמו, בפני כריסטוס ובפנינו. זה היה הקטע הקבוע עליו חזר מדי יום ביומו: "אני, אמר, אחיינו של אב המנזר של קלוזה [סן מיקלה]. הוא הוביל אותי ברחבי לונגוברדיה ופרנקיה עבור לימודי הגרמטיקה – חכמתי כבר עלתה לו 2000 סולידי שאותם הוא נתן למוריי. כבר תשע שנים למדתי גרמטיקה ועכשיו אני סכולסטיקוס. אנחנו תשעה סכולסטיקים שלומדים יחד גרמטיקה ואני כבר חכם מושלם למדי. יש לי שני חדרים גדולים מלאים בספרים ועדיין לא קראתי את כולם אבל מדי יום אני מעיין בהם. אין שום ספר בעולם כולו שאין לי. אחרי שאצא מבית הספר לא יהיה תחת השמיים איש חכם כמוני. אני אהיה אב מנזר קלוזה אחרי שדודי ימות: למעשה כבר נבחרתי על ידי כולם, ואילולא נזירים רעים שכלל לא אכפת להם מצביעות ומכפריות שמנעו זאת ממני, כבר מזמן הייתי ממונה כאב מנזר. אני הפריור של קלוזה ואני יודע היטב להבין מה שכתוב. אנשי לימוז' הטפשים האלה אומרים, שהם מטיפים בפרנקיה שמרטיאליס הקדוש היה שליח, ובכלל שהם שולחים אותו בתפילות הערב אחרי המרטירים, אבל זה לא נכון. כי אני הייתי במשך שנים רבות בפרנקיה ומעולם לא שמעתי אפילו את שמו בסדר היום הליטורגי או בתפילות הערב. פרנקיה לא מכירה אותו בכלל, ולא יודעת אם הוא שליח או מרטיר או מוודה. אין שם שום ציון זיכרון שלו, אפילו לא ביום לידתו… מי העז לומר את זה? מי העז להטיף שהוא שליח [...]  באקוויטניה אין שום חכמה, כולם כפריים. ואם מישהו מהאקוויטנים למד קצת גרמטיקה, הוא כבר חושב שהוא וירגיליוס. בפרנקיה יש חכמה, אבל מעט, אבל בלנגוברדיה, איפה שלמדתי יותר, נמצא מעיין החכמה. [...]"

כלי כסף, כובעים וחפצים אחרים

יש איזה קסם לאינבנטארים, רשימות מצאי שפורשות פרט אחרי פרט, כרית אחרי כרית, כובע אחרי מחבת את החומר שמקיף את חיינו הביתיים, במיוחד עכשיו בחופשת הסמסטר כשאני מגלה שוב את קסמו של בית מסודר, ולו לחמש דקות. קסם משונה כזה לכד את עיני באינבנטאר של הגבירה ז'אן דה פרסלס. לז'אן, גבירה מהמעמד העירוני הגבוה, היו חיים מעניינים למדי שנעו בין תככי  חצר ורכישת כלי כסף וכמות נאה של כובעים, כמסתבר.  בעלה ראול היה יועץ למלך, הושלך לכלא, קיבל חנינה וחזר להיות יועץ למלך, בנה (ראול גם כן) שנחשד בהיותו בן לא חוקי כיוון שנולד בזמן שהות בעלה בכלא הפך להיסטוריון, מתרגם ואיש סודו של שארל החמישי ובתוקף כך גם קיבל מכתב שמאשר את היותו בנה החוקי. ז'אן גרה בבית מרווח למדי באיל דה לה סיטה, רו-דה-לה-קולומב, רחוב היונה (שנשאר בשם זה עד היום וחב את שמו לאגדה על יונה שנלכדה בין הריסותיו של בית אחד ובן זוגה האכיל אותה מבעד להריסות), וחוץ מזה גם תמכה בקולג' שהקימה יחד עם בעלה ועם בן עיר נוסף לתלמידים מאותה העיר ושכן ברחוב הילריוס הקדוש. 

ז'אן עברה מן העולם באמצע המאה הארבע-עשרה. מה היא החזיקה בבית? או, טוב ששאלתם. במקרה הכינותי תרגום של חלק נכבד מרשימת המצאי שנערכה אחרי פטירתה. בעצם תרגום זה קצת מתיימר משהו - תרגום ראשוני חלקי ומרובב טעויות ואי הבנות ככל הנראה, החב את מצבו בין השאר למצב הסופר מעצבן של הצרפתית במאה הארבע-עשרה ושל המילונים, לזה שחלק מהמלים נמחקו וגם במהדורה לא בטוחים מהן, ובעיקר לחוסר ההבנה המוחלט שלי בסוגי בדים שונים ומשונים, בגדים וגביעי כסף ומחבתות בגדלים כאלה ואחרים, מה שלא הפריע לי להתלהב מכלי הכסף שעליהם הוטבעו ראשי התיבות של שמם, מהשריון שנמצא בעליית הגג ושלל פרטים לא חשובים ומשמחים. חטטו ותהנו!

קודם כל מה שנמצא בקפלה של הבית האמור ברו דה לה קולומב, היכן שהגברת ז'אן עברה מן העולם כאמור לעיל

1.     רליקוואריום על משטח עץ

2.     נשקן שלום

3.     קופסת אמייל-לימוז' לשים את הלחם לתפילה

4.     שלוש קערות קטנות מבדיל ליין ולמים, שייכים לבית של הקפלה האמורה

5.     גביע וקערת קודש [ללחם הקודש] מוזהבים, כפית כסף לבן קטנה.

6.     שני קורפורל [מפיות ששמים מתחת לגביע] בנרתיק משי רקום

7.     ספר תפילות על פי נוסח סואסון

8.     גלימת [מיסה] מקטיפת ארגמן זרועה מטבעות זהב

9.     חלוק טקס, amit, פאנון [בגדי כומר] עשויים מאותו חומר.

10.  חגורה מחבל לבן

11.  שלוש מפיות מזבח ומזבח נישא

12.  גלימה מכותנה לבנה, טוניקה וטלית-כמרים בצבע שחור. הפאנון, החלוק והחגורה שייכים לכנסיית יוחנן של הכרמים מסואסון.

13.  שתי מפיות לניגוב ידיים

14.  מזבח מעץ, עשוי בצורת ארונית

15.  כרית קטנה ישנה ועלובה, בשביל לשים את ספר התפילה על המזבח.

16.  תיבה סגורה במנעול מסומנת באות A שבה הדברים האמורים לעיל.

17.  סולם קטן לישיבה

18.  באותו יום בקפלה האמורה, סביב השעה הראשונה, בנוכחות הנוטריונים המושבעים האמורים בנוכחותנו, נשברו ונפרצו על ידי המוציאים לפועל האמורים ואחרים שנכחו במקום וסייעו להם בזה שני חותמי כסף של הגברת האמורה, והונחו ונחתמו בשלושת חותמיהם של המבצעים האמורים בארנק משי קטן בעבודת נזירות, כלומר חותם גדול של אריה ומשטח ההטבעה שלו, והאחר היה עם האות J מוקפת במעגל ומשטח ההטבעה שלו. באלה הגברת האמורה השתמשה בעודה בחיים, כאמור.

19.  באורטוריום שליד הקפלה האמורה נמצאו תיבה צהובה סגורה במפתח שסומנה ב B שבה נמצאו אביזרים של דיאקון ושל תת-דיאקון ממשי יקר.

20.  גב וחזית של מזבח מזהב.

21.  שני מזלגות כסף ארוכים לתליית  soupes en vin[סוג של צמח]

22.  שתי מפיות לכיסוי מזבח עם שתי מפיות קטנות מוזהבות של חזית מזבח לשים על קרני המזבח.

23.  חמישה גביעים, קטנים וגדולים

24.  ספר בצרפתית בפרוזה שמתחיל כך: "על עשרת הדיברות של התורה" ונגמר כך "שחי ומולך"

25.  ספר תווים/מוער שמתחיל כך sacerdus meterium ונגמר muniamine auxiliis

26.  ספר תווים/מוער נוסף על אוטרפיוס הקדוש.

27.  בחדר אחר ליד האורטוריום היו ונמצאו ארונית עץ סגורה במפתח שבה היו מכתבים רבים שהושמו בתיק והושמו בצד מכתבים אחרים שהיו בבית האמור במקום אחר, ושיצויינו במלואם להלן.

28.  תיבה סגורה במפתח שסומנה ב O שבה היו ארנק קטן ממשי בעבודת נזירות, שבו היו שני חותמי כסף, כלומר הקטן והגדול האמורים לעיל של הגברת האמורה, שבורים ומנופצים כפי שנאמר לעיל.

29.  גביע מכסף מוזהב עם כיסוי בנרתיק עור

30.  חצי תריסר גביעים וקנקן, כולם מכסף בנרתיק עור, אשר נלקחו וסודרו לניקיון וכדי לשרת את הבית האמור.

31.  דרז'ואר מכסף

32.  שש קעריות כסף בנרתיקי עור, מסומנות כל אחת בתחתיתה מאחורה ב J ו P [ז'אן; פרסלס]

33.  חצי תריסר גביעים מכסף לבן שלמים לגמרי בשני נרתיקי עור, מסומנים כל אחד ב J ו P.

34.  12 כפיות כסף שהאחת מהם שבורה, והן מסומנות באותו האופן באותו סימן של J ו P.

35.  מספר מכתבים חתומים בחותם של הפרבוסט של Ouchie, שמציינים התחייבות של חמש מאות רויאלים של זהב שבה מתחייב כלפי הגברת האמורה המגיסטר רובר דה פרסלס [גיסה]

36.  שבעה-תהלים בסוגר זהב בתוך קופסה קטנה

37.  תהילים בשני סוגרי כסף.

38.  חגורה ממשי חום, עם אבזמי כסף. את החגורה הזו הגברת האמורה חגרה כל יום בחייה.

39.  חגורה קטנה נוספת מעור וטבעות, מחוררות ומושחלות, כולן מכסף.

40.  ספר קטן שבתחילתו צלוב לצד גבירתנו ויוחנן הקדוש

41.  גביע מכסף ואמייל בתחתיו, בדמות מלאך מנגן בויול.

42.  גביע מכסף מגורען

43.  תריסר כפות כסף ואמייל  בשרוולים, ומסומנות בסימנים J ו P האמורים. הכפות האלה היו בנרתיק עור.

44.  ספר שעות קטן בסוגר כסף

45.  תשעה עשרים ותשע עשרה אסטלינים [מטבעות]

46.  ארבעים וארבעה פריזים של כסף

47.  עשרים וששה מטבעות טורנה גדולים

48.  תשעים ותשעה דובלים

49.  שמונה עשרה מאיילים

50.  41 דינרים ומאילים וששה אסטלינים. חותם מכסף מעוגל בדמות גבירתנו וחותם נגדי עם ראש גבירה תלוי על שרשרת כסף. בנוכחות הנוטריונים הללו נשברו ונופצו בחדר האמור והושמו יחד עם שני החותמות האחרים באותו ארנק על ידי שני המוציאים לפועל.

51.  מאה פנינים קטנות או סביב מאה, קשורות במטפחת קטנה

52.  תיבה קטנה מכסף לשים בה סירופ סוכר

53.  שה אלהים מכסף

54.  שעון [?] קטן מכסף ואמייל עם דמות גבירתנו[1]

55.  לוחיות שנהב  מעובדות [עם שעווה] ועט כסף

56.  "בשורה" לגבירתנו בתוך קופסת שנהב מושמת בשקיק עור, תלוי על חוט עבה של משי הודי [תכלת]

57.  חגורה נוספת ממשי עם מסמרים מוצלבים וכפתורים שהאבזמים והטבעות שלהם עשויי כסף.

58.  רקמה על פשתן עם אמייל מבורזל, עם מסמרי כסף מצופים אמייל שחסרים בה שני מסמרים.

59.  רקמה נוספת מזהב על פשתן עם אמייל מבורזל ב*** מוצלב באבזם מושחל ומחורר באותה צורה.

60.  חגורה נוספת עם פנינים ואמייל, מזויף [?]

61.  חמישים סו, ששה דינרים פריזאים […]

62.  חמישה סו ושני דינרים פריזאים בדינרים שחורים עם כתר, חתיכה עבור פריזי אחד.

63.  שמונה מאילים לבנים שנעשו בשביל ארבעה דינרים טורנאים החתיכה

64.  עשרה אסטלינים

65.  מאיל לבן אחד

66.  עשרה דינרי כסף של מונפלייה

67.  אסטלין גדול מכסף

68.  טורנאי גדול מכסף מצופה אמייל

69.  דינר חזק מכסף ב ??[2] מוכפל בזהב

70.  עוד דינר חזק ב?? של מאיל לבן, משמונה דינרים

71.  סול מכסף

72.  שלושים מטבעות קטנים מארוטואה מכסף

73.  ניבל מכסף

74.  פריזי שחור, חזק ואיכותי

75.  ארבעה פריזים מזהב

76.  ארבעה אנגלוס מזהב. דינר מלכותי מזהב

77.  טורנאי גדול מכסף

78.  ארבע טבעות זהב, שתיים משובצות ספיר, אחת משובצת פנינה ואחת משובצת ברקת

79.  צמיד קטן שממנו תלוי ארנק שבו היו ארבעת שה האלהים

80.  קופסה קטנה מעור  ובתוכה שרידים רבים בלי הרליקוואריום שלהם

81.  שני צלבים קטנים, האחד מזהב והשני מכסף

82.  גביע כסף […]

83.  יתד/קישוט ישן מכסף

84.  מסרק שנהב. שני מכסים משנהב ומראה.

85.  שה אלהים נוסף מכסף מעוטר בזהב, תלוי על חוט משי ירוק, ממוסגר

86.  שלוש טבעות, שתיים מזהב, אחת עם ספיר והשנייה עם יהלום, והשלישית מכסף מוזהב עם קרפודין[3]

87.  סיכה ארוכה  עם ראש זהב

88.  חרט וסכין קטנים, עשויים כסף מלא  להכנת testes [טקסטים? ראשים?]

89.  שתי מיטות קטנות ושני שטיחים

90.  שתי כריות גדולות  ממולאות נוצות

91.  תיבה ירוקה לשינה מוכנה מתחתיה מסומנת ב D ובה מכתבים רבים

92.  תיבה ירוקה לשינה נוספת מסומנת ב E ובה מכתבים רבים

93.  שתי תיבות צהובות ארוכות לשינה אחת מסומנת ב F והשנייה ב G

94.  תיבה מצופה בעור שהמנעול שלה הוסר מפני שלא הצלחנו לפתוח אותה

95.  לוח נמוך  עם פתח, לישיבה

96.  חדר נוסף: קופסה מסומנת ב H שבה קופסה קטנטנה מלאה במכתבים ובתוכם רשימת מצאי מגולגלת שבה מוזכרים המכתבים האלה

97.  ספר שעות בנדן גדול מעור

98.  ארבעה חלקים של מצנפות לילה. שלושה לוחות צפחה

99.  ארנק ישן

100.    עשרה גביעים, ששה מעץ מאדרה וארבעה מחרס[4]

101.    קופסה נמוכה ארוכה מעץ אלון, מלאה כולה ומסומנת ב I שבה יש כמות של חוטים.

102.    ארבעה ספרים ששייכים לתלמידי הקולג' של כנסיית יוחנן מהכרמים מסואסון שהושארו בבית האמור למשמר כשהם עזבו את הסטודיום של פריז לפני יוחנן המטביל שעבר לאחרונה.

103.    ארבע כריות לראש

104.    חבילה עטופה בבד ירוק וקשורה בחבלים ובה ספרים רבים. החבילה הזו נשארה סגורה ולא הותרה והיא שייכת לתלמידים של [קולג'] יוחנן הקדוש.

105.    שק מבד לבן שבו יש ספרים ודברים אחרים ולא נפתח או הותר מפני שהוא שייך לתלמידים של יוחנן הקדוש שהשאירו אותו למשמר בבית הזה כאמור.

106.    מעיל עליון מבד אדום מעוטר בסנדל [סוג בד] ירוק, ומעיל שחור שהושארו על ידי הגבירה האמורה בצוואת רצונה האחרון לבת של ז'ן דה מסי, נושא כלים.

107.    מעיל ארוך, מהגוף של הגברת האמורה, מעוטר באפור, שהושאר באותה צוואה לקתרין, חדרניתה של אותה גבירה.

108.    Robe מעוטרת באפור, הושארה להזט, חדרניתה, באותה צוואה, כלומר מעיל ומעיל עליון

109.    מעיל עליון מחוט ירוק, חדש, שכבה אחת.

110.    שכמיה מבד מאברה מעוטרת בלבן

111.    מעיל ארוך ישן בצבע כחול בהיר

112.    מעיל עליון בלי שרוולים מפוצל במרכז עד למטה לפנים, מעוטר בסנאי אפור, ישן

113.    מעיל רכיבה שמוצמד לו כובע, הכובע עם שולי סנדל ירוק

114.    שכמיה משכבה אחת, מבד שחור.

115.    פליסון לגבר [?] לבן.

116.    פליס אפור

117.    פליס אפור נוסף שהושאר באותה צוואה לאחת מאמהותיה [?] של אותה גברת שמתגוררת בריימס.

118.    פליסון נוסף מפרוות ארנב לבן

119.    כובע נשים מ[בד] מברה בצבע ביקיה [סגול] מעוטר בפרוות סנאי

120.    שני כובעים נוספים, אחד שחור מעוטר בפרוות סנאי, ואחד מאברה צבעוני מעוטר בcuisettes [פרוות ירך של טלה].

121.    כובע נוסף מאברה מעוטר בפרוות סנאי

122.    כובע נשים מאברה מעוטר בסנדל שחור

123.    כובע נשים מקמוקז [סוג של משי] מעוטר בסנדל ירוק

124.    כובע נוסף ישן בצבע כחול מעוטר בפרוות סנאים

125.    שלושה כובעים בשכבה אחת לנשים, אחד סגול, אחד מאברה חום ואחד צבעוני סגול

126.    כובע נשים נוסף אדום

127.    כובע רכיבה מעוטר אפור

128.    כובע מעוטר בד טטארי ירוק

129.    שני כובעים נוספים בשכבה אחת לרכיבה, שניהם ממאברה.

130.    מעיל לבן מאריג [שתי וערב]

131.    כיסוי מיטה מכותנה

132.    כיסוי מיטה לבן נוסף מכותנה

133.    חולצה לבנה מכותנה בלי שרוולים לגוף של הגברת האמורה.

134.    כיסוי מיטה מ[בד] בוקרן, קטן.

135.    כיסוי מיטה נוסף לבן

136.    כיסוי מבד צהוב מעוטר באפור

137.    כיסוי מבד ארגמן מעוטר בפרוות סנאי ארגמנית  שהושאר לאדון/מגיסטר ניקול מסואסון

138.    כיסוי נוסף מבד אדום מעוטר בפרוות סנאי ארגמנית

139.    שני שטיחים מקושטים [לסוס?]

140.    פרווה אפורה עבה, לכיסוי

141.    כיסוי נוסף צהוב מעוטר בפרווה אפורה

142.    שש כריות עור ממולאות נוצות

143.    מתלה עץ בשלוש קומות לתליית גלימות

144.    שני כובעי רכיבה, אחד מבד כפול מאברה חום, כולו מבד, והאחר שכבה אחת, בכחול בהיר.

145.    כובע מפרוות לוטרה, מעוטר במשי טטארי ישן

146.    כובע בשכבה אחת, מבד מאברה ברוסקין.

147.    ארבעה קרסים למיטה

148.    כלי מטבח מברונזה לבישול מאפים

149.    בחדר הגדול מעל הסלון של הבית הזה, תיבה מסומנת ב K שבה היו חתיכות אריג רבות.

150.    תיבה גדולה מסומנת ב L שבה ישנו מעיל עליון מבד סקרלט בצבע פטל מעוטר באפור

151.    מעיל עליון של אשה מסקרלט אדום מעוטר בפרוות סנאי

152.    מעיל עליון ארוך נוסף של נשים, ממאברה ברוסקין מעוטר בפרוות סנאי

153.    15 מפיות ומטפחות

154.    מטפחת וכיסוי..

155.    כיסוי גדול ממאברה מעוטר בפרוות סנאי

156.    כיסוי מיטה מקושט, מעוטרת בסנדל ירוק

157.    מערכת ריהוט חמישה חלקים בריפוד סגול

158.    בחדר הגדול שלוש תיבות סגורות במפתח שלא נפתחו כי נאמר שהן של ז'ן מורל.

159.    מיטה גדולה עם כר וכרית, מכוסה במשי סגול רקום

160.     מיטה קטנה נוספת מכוסה בכיסוי בד מצמר בדוגמת חבצלות

161.    בחדר הגבוה מתחת לגג: שריון קשקשים, קסדה, חזייה [אפוד] מגן צוואר, [עוד אביזרי אביר]

162.    מיטה מכוסה בבד מעוטר באפור

163.    בחדר נוסף מיטה מכוסה באריג פשתן

164.    שלושה כרים ושלוש כריות ששייכים לתלמידים ביוחנן הקדוש.

165.                 באותו יום חמישי השישי לספטמבר נמצאו בבית של התלמידים שהוקם ברחוב הילריוס הקדוש על ידי האדון ראול והגבירה ז'אן בארון גדול נעול בשלושה מפתחות שנמצא בקפלה של אותו בית הדברים הבאים, דהיינו עשרים כוסות כסף חתומות כל אחת מאחור ב J ו-P

166.    שתי צלחות כסף של הקפלה, אחת עם גרגויל [?], מוזהבות מלמעלה ומלמטה.

167.    שלושה כלים בנפח של פינט מכסף ושתי סכיני כסף מסומנות באותו אופן

168.    כלי למים מבורכים

169.    שלוש חתיכות כסף לגביעים

170.    שתי קערות כסף גדולות, אחת למים ואחת ליין, לטקס בבית

171.    כלי לקטורת מכסף, נשקן שלום מכסף וצלוב באמצע

172.    ביום שישי לאחר מכן ביום השביעי לחודש ספטמבר בחדר שבו הגברת האמורה נפטרה עברה מן העולם: אפיריון מאריג ירוק

173.    גב [של מיטה] באותו צבע, מצמר

174.    מזנון בארבעה חלקים

175.    מיטה קטנה מכוסה בשטיח ירוק מצמר.

176.    בחדר מול הסמטה, שתי מיטות מוצעות בכרית גדולה וכרית קטנה, האחת ללא כיסוי והשנייה מכוסה במברה צהוב מעוטר באפור.

177.    מיטה גדולה מוצעת, בלי כיסוי, שבה היא ישנה.

178.    בחדר קטן מעל האורוות, מיטה קטנה מכוסה בשטיח צמר.

179.    בחדר גבוה שפונה לרחוב, עשרים מידות (סקסטריום) של גרעינים, שבאותו יום נמכרו תמורת 21 ליברות פריזאיות, כפי שנאמר.

180.    כלי מטבח. ראשית שתי קדרות גדולות, קדרה קטנה, חמש קערות בישול גדולות, שלוש בינוניות, שתי קדרות לבנות, שתי קדרות נוספות להרתחת מים.

181.    שלושה כיורי רחצה, אחד גדול ושניים קטנים

182.    שלושה כלים-למנות-חמות, שניים גדולים ואחד קטן

183.    שלוש מחבתות a queue, שתיים גדולות ואחת קטנה

184.    שתי מחבתות ברזל, מחבת מחוררת, תבנית ברונזה, גריל, וו, ארבעה מחתות, שניים לסלון ושניים למטבח, שני *, שתי חצובות קטנות, שלוש צלחות גדולות מבדיל, שמונה צלחות בינוניות, 45 ספלים, כולם מבדיל.

185.    כמו כן באותו יום שישי הובאו וקובצו כל כלי הכסף, הן אלה שהיו בהוסטל ברו דה לה קולומב היכן שהגברת האמורה עברה מן העולם ואלו שהוזכרו לעיל בבית של התלמידים, יחד עם אלה שהיו בבבית של התלמידים, כלומר קערות, גביעים, גביעים גדולים, דרז'ואר, כפיות, כמו גם כל כלי כסף אחר שהיה שם, נלקח מהבית של התלמידים בנוכחות הנוטריונים המושבעים האמורים, ונשקל בסכום של מאה שמונים מארס, שתי אונקיות וחמישה אסטלינים.

186.    שבע טבעות הזהב שהוזכרו לעיל שהוערכו ב12 ליברות פריזאיות

187.    שרשרת פנינים שהוזכרה לעיל, ארבעים סו פריזאיים.

---

[1] Cadran לפי כל המילונים הוא שעון חול, ולפעמים כדור הארץ לא ברור כל כך מה זה כאן ולמה זה משמש

[2] coing

[3] אבן יקרה שהאמינו שמצויה בראש של קרפדה ומכאן שמה, בעצם שן דג מאובנת

[4] Caillier  חומר, אולי דומה לחרס, שממנו מכינים כוסות שבהן שותים בדך כלל יין חדש או בלילה, בעוד שמה "הנפ" שתרגמתי כאן "גביע" שותים ביום.