איך למצוא ספרים בספריות בחו"ל: הגרסה השווה

אחד הספרים החשובים ביותר במסורת של הפרשנות הרוחנית לכתבי הקודש היה "מורליה" על איוב של גרגוריוס הגדול (מת ב-604). פירוש שיטתי למכלול הספר שהצביע על המשמעויות הנסתרות מן העין של כל אחד ואחד מפסוקיו. אלא מאי, מסתבר שהספר, שהגיע לספרד, כדרכם של ספרים, נעלם זמן לא רב אחרי כתיבתו ממדפי הספריות שם. מה עושים? ישיבה, כמובן. התכנסו שלושים בישופים בטולדו - אם כבר ישיבות אז בטולדו - ובישיבה הוחלט לשלוח את טאגיו, צעיר שהיה ידוע באהבתו לכתבי הקודש, אל חצר האפיפיור ברומא ולחפש את הספר.

רומא לא חיכתה לטאגיו, כמו שחשבתם, והאגרות המלכותיות שהוא נושא עמו לא עושות את הרושם המקווה. האפיפיור ואחרים דוחים אותו בתבוא-תלך והוא לא מוצא את רגליו וידיו בארכיון בגלל הספרים הרבים. מה עושים? קטלוג? יש דרכים מגניבות יותר. טאגיו מבקש רשות לבלות ליל שימורים בכנסיית פטרוס הקדוש, ושם מתגלים לו חזיון מרהיב, והתשובה לבקשתו. טאגיו שלנו קצת בהלם בהתחלה, אבל חזיון וזה, הוא תופס בטחון. על הדרך הוא מצליח להעליב את גרגוריוס עצמו כשהוא תוהה שאם כבר סלבס אז אולי במקרה גם אוגוסטינוס שם. גרגוריוס - גדול לכל אורך הדרך - מתחמק ברוב טאקט.

משנתקבלה בקשתו [של טאגיו לבלות את הלילה בכנסיית פטרוס הקדוש], התפלל לאל שתעלה תכלית מסעו בידו. והנה בחצות הליל, עוד הוא עומד ודבק בתפילתו, הביט והנה הכנסיה נמלאת אור עצום. קהל רב של אנשים נכבדים לבושי בגדים צחים כשלג, כך ראה, נכנס בעד דלת הכנסייה וניגש בסדר מופתי, זוגות-זוגות, אל מזבח פטרוס הקדוש. אחוז אימה, לא העז לזוז מהמקום בו עמד, והנה ראה שניים מהם פורשים מהקבוצה וקרבים אליו. אחד מהם בירך אותו בנועם, ושאל מיהו, מאין הגיע, ולשם מה, ומדוע הוא ער בשעה זו. הבישוף השיב על כל אחת ואחת מן השאלות, כשהוא מספר בפירוט את הסיבה למסעו ולתפילתו. או אז הרים בן שיחו את אצבעו: 'בתיבה זו שאתה רואה מולך', אמר, 'מצויים הספרים שאתה מבקש.' 

הבישוף אזר עוז. 'אנא ממך, אדוני', אמר, 'התואיל נא בטובך לגלות לעבדך מה היא תהלוכה נאה זו של אנשים שאני רואה?' הלה השיב מיד:  'שני אלו', אמר, "ההולכים בראשה ואוחזים זה ביד זה, הם השליחים המבורכים פטרוס ופאולוס. האחרים שאתה רואה עומדים מאחוריהם הם ממשיכיהם, האפיפיורים של הכס הקדוש הזה. הם מסודרים זה אחר זה באותו סדר שבו הוסמכו לתפקיד. כשם שאהבו את הכנסייה הזו בחייהם, כך הם אוהבים אותה גם עתה לאחר מותם ובאים לעתים קרובות לבקרה'.
אמר הבישוף:  'אנא אדוני, התוכל לומר לי מי אתה עצמך?'
השיב:  'אני הוא גרגוריוס שלמען ספרו נטלת על עצמך את עול המסע הזה, ולכן באתי עכשיו כדי להיענות לבקשתך'.
אמר הבישוף:  'אנא אדוני, אם הוא כאן, אמור לי מי מהם הוא האב המבורך אוגוסטינוס, שאת ספריו אהבתי לא פחות מאת שלך'.
השיב לו: 'אוגוסטינוס המבורך והמעולה, שעל אודותיו שאלת, מצוי במקום גבוה מאיתנו". אמר זאת, ומיד חזר עם בן לוויתו אל האחרים. אחר כך ראה הבישוף את כולם קדים ומרכינים ראשם יחד אל מול מזבחו של פטרוס המבורך בסדר בו הגיעו, פתחו שוב את דלת הכנסייה ויצאו עם האור שראה קודם לכן. למחרת בבוקר סיפר הבישוף האמור לאדון האפיפיור את כל אשר ראה, וכך קיבל עותק* של ספרי המורליה והביאם לספרד. הוא ציווה שהחזיון הזה יירשם וייכתב כהקדמה להם".

[*כך אני מבינה את acceptos et descriptos libros בהקשר הזה, אבל נחוץ עוד בירור מן הסתם]