ראיתי לא מזמן בנטפליקס מיני סדרה נחמדה על הכדורגל באנגליה והפיכתו מספורט של קלאבים פרטיים עם אתוס אצילי של פנימיות ללא רווח לכזה של קבוצות של מפעלים, כדורגל מקצועני בשכר ומכירת כרטיסים להמונים. נזכרתי בזה עכשיו כשאני מתרגמת קובץ מקורות לקורס על ארתור ואבירי השולחן העגול שהוא בעצם בכלל לא עליהם, אלא על הספרות עליהם ועל איך שספרות והיסטוריה משחקות אחת את השנייה מאות שנים אחרי שהיו או לא היו.
קצת רקע: במאות השלוש עשרה והארבע עשרה נהיה קטע כזה לערוך משחקי טורנירים ומסיבות בסגנון קוספליי, כאלה שמתחפשים בהן למשל לארתור ולאבירי השולחן העגול שלו, הגבירה המארחת את המשחקים היא גווינביר ומי יודע, אולי המשיכה אחר כך עם מי ששיחק את לנסלוט לחדר הסמוך. יש לנו עדויות על כמה מסיבות שולחן עגול כאלו. אבל זו שמשכה את עיניי במיוחד היא אחת שנערכה ב-1330. ובכן, מסתבר שכמו תמיד, העירוניים רוצים גם, ובין הבורגנים תושבי הערים נערכו גם כן טורנירים כאלה. ב1330 נמאס לפריזאים שלמרות שהם זוכים בטורנירים של אחרים כולם יורדים עליהם שהם לא מארחים אף פעם. הם פונים לנציגיהם, אלה פונים לפיליפ דה ולואה, המלך, ששוקל את היתרונות (הפגנת כבודה ועוצמתה של פריז) והחסרונות (מהומות אפשריות) ונותן לבסוף את ברכתו.
מה נושא המסיבה הפעם? בורגני פריז בוחרים להתחפש לפריאמוס מלך טרויה ו-35 בניו, ולטובת העניין מגייסים 35 נערים בני העיר. אחרי שחילקו תפקידים הם שולחים מכתבי הזמנה לתושבי הערים הסמוכות ומזמינים אותם ליומיים באוגוסט של תחרויות של ריצה בחניתות שלופות ויום של אפטר-פארטי למען כבודה של טרויה האצילה, פלאס הגבירה האהובה - הלנה כבר לא בעניין כנראה - ולמען האהבה, כמובן, האהבה.
השדה שליד מה שהיה מצודת הטמפלרים (שטח שהיום נמצא בצפון המארה) וכנסיית מרטין-הקדוש-של-השדות הוכשר למשימה, ועל היציעים שהוצבו סביב התגודדו נשות העיר לבושות כגבירות, רובן גם עטורות נזרים (כי תכלס מתי עוד ייצא לך לשים נזר), ואנשי העיר בהמוניהם. פריאמוס ובניו נכנסים לקול תשואות הקהל, ומולם רצים בחניתות שלופות נציגי ערים אחרות מן הממלכה. הכרוניקאי הופך לפרשן כדורגל, ואפילו מתאר את המתרחש ביציע כשכולם דואגים שנערי פריז לא יודעים בכלל להתחרות וחצוף אחד מכנה אותם תינוקות ומנופף בענף קטן על חברו כדי להדגים איזה מלקות היה נותן להם. תינוקות תינוקות, לשמחת הכרוניקאי שלנו אף חנית לא נשברה, ולכל היותר נפגע בטחונו העצמי המופרז של בחור אחד אשר הופל מסוסו אל הארץ ויצא שפוף מן הזירה.
הספורט כבודו במקומו מונח, אבל את הכרוניקאי האנונימי שלנו זה פחות מעניין. כולם זורמים אל הביתנים שהוקמו בשטח מצודת הטמפלרים-לשעבר עם חצוצרות ושלושה סוגים של תופים (שלוש מלים שונות שכולן גזורות מטמבורין) ועורכים סעודה גדולה. למחרת מעניקים את הפרסים: נציג העיר קומפיין שבר את הרגל ולכן כולם צועדים יחד לאכסניה שבה הוא מתגורר ובראשם נערה פריזאית המוליכה אחריה סוס לבן, ובידיה חגורה יוקרתית וארנק, אותם מעניקים בתשואות למצטיין מבין הזרים. אל תדאגו, גם השחקן המצטיין מפריז מקבל פרס, וכולם סיימו את העניין שמחים וטובי לב, כשהם מרגישים אם לא כמו אבירים, לפחות כמו טרויאנים.
