שלשום קלטתי, בעוד אני מנסה להסביר לבני הקט עתיר השאלות (אחד הדברים המעטים שקרו בול בזמן היה פריצת שרשראות שאלות ה"למה" יומיים לפני יום הולדת שלוש), שבעצם אין לי מושג איך להסביר את מופעי הלבנה השונים. כלומר, בעוד שליקויים עוד איכשהו נדמה לי שאני זוכרת, וכל החומר שלמדתי בביולוגיה וכימיה בתיכון דווקא נותר חזק מאד בזכרוני, לא יכולתי לשחזר איפה בעצם מצוי הירח ביחס לכדור הארץ ולשמש בזמן ירח מלא למשל (איכשהו המגה-קוסמוס לא נתפס כחשוב להשכלה הכללית הטכנולוגית מדעית הבסיסית, עד כדי כך שנדמה לי שאפילו ביסודי לא לומדים את זה באופן מסודר. אולי מניחים שבגיל שלוש כבר סוגרים את הפינה הזו?). כיוון שלא נראה לי שאני הבורה היחידה ואף הבכתי עוד כמה אנשים, ובכל זאת, לא מדובר על ננסים או חורים שחורים, כולה משהו שאמורים להבין בפשטות בעזרת מנורת שולחן, זה הזכיר לי שוב עד כמה מגוחכים לפעמים אנשים שגאים כל כך בכמה ש"אנחנו" חכמים יותר מאנשי ימי הביניים. עומדים בגאון על כנף מטוס הקדמה כאילו תכננו אותו בעצמם ובזים לאותם טפשים שלא הבינו, בעוד הם עצמם, איך לומר, לא חולקים באופן אקטיבי את הידע האמור (אבל אם אפשר להרגיש עליון אז למה לא).
בעצם, גם אלה שחולקים, נניח בוגרי פיזיקה באוניברסיטה שהופכים להיסטוריוני פיזיקה, כמעט תמיד מתקשים להסתיר את רגשי העליונות או הפטרונות המחוייכת. בעודי תרה אחרי הסברים ביוטיוב ומחפשת אחרי הוראות להכנת דגם פשוט עם הפעוט, שוב נוכחתי כמה קשה היום להבין (כלומר להבין באמת, מבפנים) מה זה למצוא ולבנות גוף ידע כשכל מה שיש זה כמה אנציקלופדיסטים רומים שטרחו למרבה המזל לתת איזה סיכום קצר, מרפרף ולא מחייב שבכלל לא בתחום התמחותם. כמה קשה היה לבחור כמו גרברט אפילו עם גיאומטריה פשוטה במכתבים שלו לתלמידיו, פשוט כי אין מי שיראה לך את זה, אפילו לא מישהו שתוכל אחר כך לחשוב על מה שאמר ולהגיע למסקנה שטעה. כמה קל ללגלג על הפנייה לאוטוריטות ולא לניסיון החושים (עלק) כשיש גוגל. כמה קל לילדים בני שש ב"אריקה לנדאו" שאותם לימדתי פעם בקורס הפילוסוף הקטן (נשבעת שלא אני המצאתי את השם) להרגיש בנים לתרבות עליונה, וכמה הם הופתעו והובכו כשבאחד השיעורים האחרונים עשינו טבלה של "דברים שאני יודע" ו"דברים שאני מאמין", ופתאום המון דברים ובכללם אמיתות אסטרונומיות (שחביבות במיוחד על מחוננים לדורותיהם) נכנסו לקטגוריית האמונה - בדברי ההורים או האנשים שכותבים את הערכים בויקיפדיה...
 |
| מאה 14, מתוך אחד התרגומים ל"תכונות הדברים" של ברתולומיאוס |
בעצם, גם אלה שחולקים, נניח בוגרי פיזיקה באוניברסיטה שהופכים להיסטוריוני פיזיקה, כמעט תמיד מתקשים להסתיר את רגשי העליונות או הפטרונות המחוייכת. בעודי תרה אחרי הסברים ביוטיוב ומחפשת אחרי הוראות להכנת דגם פשוט עם הפעוט, שוב נוכחתי כמה קשה היום להבין (כלומר להבין באמת, מבפנים) מה זה למצוא ולבנות גוף ידע כשכל מה שיש זה כמה אנציקלופדיסטים רומים שטרחו למרבה המזל לתת איזה סיכום קצר, מרפרף ולא מחייב שבכלל לא בתחום התמחותם. כמה קשה היה לבחור כמו גרברט אפילו עם גיאומטריה פשוטה במכתבים שלו לתלמידיו, פשוט כי אין מי שיראה לך את זה, אפילו לא מישהו שתוכל אחר כך לחשוב על מה שאמר ולהגיע למסקנה שטעה. כמה קל ללגלג על הפנייה לאוטוריטות ולא לניסיון החושים (עלק) כשיש גוגל. כמה קל לילדים בני שש ב"אריקה לנדאו" שאותם לימדתי פעם בקורס הפילוסוף הקטן (נשבעת שלא אני המצאתי את השם) להרגיש בנים לתרבות עליונה, וכמה הם הופתעו והובכו כשבאחד השיעורים האחרונים עשינו טבלה של "דברים שאני יודע" ו"דברים שאני מאמין", ופתאום המון דברים ובכללם אמיתות אסטרונומיות (שחביבות במיוחד על מחוננים לדורותיהם) נכנסו לקטגוריית האמונה - בדברי ההורים או האנשים שכותבים את הערכים בויקיפדיה...
 |
| איזידור, כ"י מהרבע אחרון של המאה האחת עשרה. בחירת צבעים מוזרה, לא? |
ואני פגשתי לפני כמה ימים סטודנט צעיר לעיצוב מוצר, והשיחה נסובה לכישורים הנחוצים בחברה פוסט אפוקליפטית. הזכרתי את תובנותיך, שמעסיקות אותי כבר שנים (למשל כאשר הייתי נערה וחשבתי איך אחזור בזמן ואדהים את כל רואי, או שבעצם ממש לא). והתפלאתי מאוד כאשר הבחור אמר שלדעתו האנשים המועילים ביותר במצב כזה הם... מתמטיקאים. כי הם יכולים לחשוב בצורה לוגית בלי קשר לתשתית הטכנולוגית (אני, משעממת שכמוני, חשבתי שמלאכות יד יהיו די מועילות שוב).
השבמחקאני דווקא איתך. יש מרחק גדול מדי בין חשיבה לוגית לאנשים שמחזיקים ידע פרקטי שלוקח מאות שנים לפתח.
מחק