על מרצים צעירים ושעות השינה היקרות שלהם

אז בזמן שכולם משחקים מי ימצמץ ראשון בפוליטיקה וכותבים פוסטים עם ספקולציות, ובין עשרות עדויות של תלמידים ומורים על פרשיית השוחד שעליה סיפרתי בפוסט הקודם (לא ידעתי, לא שמעתי, שמעתי רק בשמועה, אין לי מושג, הבנתי שכך מקובל...), נתקלתי במסמך מכמיר הלב הזה, שבו חברי הפקולטה לאמנויות - מגיסטרים צעירים וזרקנים בני 22 עד 35 בערך, - מחליטים בצער לוותר על שעות השינה המתוקות ביותר של הבוקר.

[לתוהים לגבי הזמנים: המסמך הוא מ-1367. עוד שנים אחדות שארל החמישי יפקוד להתקין שעונים בארמונותיו ובמרכז העיר]

"לכל העתידים לראות את המסמכים הללו, רקטור אוניברסיטת פריז, וכן כל המגיסטרים של הפקולטה לאמנויות וכל אחד ואחד מהם, ברכת שלום במייסד העולם הכל-יכול.

עם השתנות הזמנים והתעוררותן של מחלות חדשות, עלינו לחפש תרופות חדשות, ולפני שיחלישו המחלות את הגוף להקדים ולמנוע אותן בחכמה, פן תתפתח המחלה ותהפוך ממאירה כל כך עד שתהא חשוכת מרפא. הואיל אפוא ולא מעט מגיסטרים שלנו, המכהנים בפקולטה שלנו, מתחילים להיכנס לבתי הספר שלהם להרצות בבוקר מאוחר מדי, ונוהגים לפתוח אותן סביב השעה הראשונה של יעקב הקדוש או בזמן הצלצול של הכרמליטים למיסה השניה (הזמן שבו היו צריכים כבר לסיים את הרצאותיהם בחלקן הגדול על פי המנהג העתיק בצדק), והואיל וכתוצאה מכך יוצא שם רע לאותם מגיסטרים, בגלל שהם לא יכולים לשמוע את ההרצאות בתיאולוגיה, ולתלמידיהם נגרם נזק, הואיל והם מכלים את חלקו הטוב ביותר של היום בשינה, ולפקולטה שלנו נגרמת בושה גדולה מדי… אזי אנו כולנו וכל מגיסטר ומגיסטר בנפרד, בשבועתנו באסיפה הכללית של הפקולטה שלנו שנערכה בסן-מטורינוס, נתכנסנו בשנת האדון 1367 ביום השמונה עשרה לחודש מאי בשעה הראשונה, לאחר שזומנו על ידי המגיסטר המכובד ונערץ  יוהנס מדונגן, מ"אומת" פיקרדי, הרקטור של אוניברסיטת פריז באותה העת, כדי לקבוע שיש לשמור על הנהגים העתיקים והמהוללים של הפקולטה שלנו אם ברצוננו להימנע ממחלות חדשות באופן יעיל, אנחנו וכל אחד מאיתנו כובל את עצמו בשבועה מכוח הסכמה פה אחד של ה"אומות", דהיינו הגאלית, הפיקארדית, הנורמנית והאנגלית וכל אחד מהמגיסטרים שבהן, וקבענו – אמנם ציווינו – והחלטנו שיש להקפיד על כך שמעתה ואילך על המגיסטרים בפריז בפקולטה לאמנויות לנהל את בתי ספריהם באופן שהיה נהוג על ידי קודמינו, דהיינו, בשעת צלצול הפעמון של הכרמליטים שבו הם מצלצלים למיסה הראשונה שנערכת אצלם, ייקרא בשם שייקרא, עליהם להיכנס לכיתה ולהתחיל להרצות את הרצאותיהם בהתאם למנהג הנזכר של העתיקים, באותו זמן בו הבצלורים של המשפט הקנוני או המגיסטרים ברפואה שמרצים בבוקר רגילים להתחיל את הרצאותיהם, ללא כל הונאה או מרמה באשר לתקנה המדוברת. אנו רוצים שכל מגיסטר מכהן מעתה ואילך יהיה מחויב להישבע באופן המדובר לעיל להיכנס לבית ספרו מכוח התקנה הזו. כעדות לעניין זה ועל מנת לתת לה תוקף קבוע אנו חותמים על הכתוב כאן בחותם הרקטור יחד עם חותמי ארבע האומות שנמנו לעיל. ניתן ובוצע באסיפת הפקולטה שלנו הן של המגיסטרים המכהנים והן הלא מכהנים, אשר זומנו לשם כך במיוחד בשנה, בחודש, ביום ובשעה המצוינים לעיל."