שחיתות באקדמיה? ככה עושים את זה

פריז, מאי 1385. 

באוניברסיטה מתחוללת רעידת אדמה של ממש. ז'ן בלנקרד, הקנצלר של האוניברסיטה - זה האחראי מטעם הכנסייה להענקת רשיונות הוראה ותארים בדרגות השונות ואחד מבעלי המשרה הרמים ביותר - מואשם בשחיתות שיטתית.

יותר ממאה חמישים שנה קודם לכן משיגים המורים באוניברסיטה הישג עקרוני לעצמאותם המתהווה: על הקנצלר, איש מועצת הכנסיה אשר לו שמורה באופן מסורתי הסמכות להעניק רשיונות הוראה, ייאלץ לקבל את דעתם באשר למועמדים הראויים: הכוח בידם; חותמת הגומי בידו. לא זו בלבד, אלא, כך מודגש, אסור יהיה לו לקבל טובת הנאה כלשהי מהמועמדים עבור ההסמכה, וזאת, מבהירות התקנות בצורה שאין ברורה ממנה, על מנת למנוע מקרים של הסמכת מורים בלתי ראויים ואי-הסמכתם של מורים ראויים בתכלית. מעתה ידברו הידע וההצלחה בבחינות ולא הארנק, הם תבעו, וקיבלו.

ואכן, בעקבות התקנות שהשיגו בדם ויזע המורים הראשונים בראשית המאה השלוש עשרה, נדרש בשנת 1381 ז'ן בלנקרד גיבורנו להישבע בכניסתו לתפקיד הקנצלר, כמו אלו לפניו, שלא לדרוש שום טובת הנאה בממון או בכל צורה אחרת ויתנה בקבלתה את ההסמכה המיוחלת. עליו לקבל את הבוגרים שנמצאו ראויים על ידי מוריהם ולא לשנות גם את הסדר בהם הם מדורגים, דהיינו לשמור על המקומות הראשונים של מי שהצטיינו בידע, התנהגות ומוניטין משובחים במהלך לימודיהם. עליו להתחשב ביכולותיהם בלבד, ולא לתת לכל אהבה, שנאה, תחינה או ממון לשנות את ההחלטה.

אז נשבע. מסמך התביעה נגדו שפורסם ארבע שנים בלבד אחרי כניסתו לתפקיד כולל רשימה מסנוורת של כשמונים ושלושה סעיפים וחושף פרשיית שוחד מופרעת בה היו מעורבים מלבדו, סגנו ופקידיו, "בשלל צורות, בגלוי ובהסתר: במטבעות, זהב, כסף, בגדי פשתן וצמר מעוטרים בפרווה, כלים ותכשיטים עשויי זהב וכסף, ארוחות צהריים וארוחות ערב, תבלינים, יינות וכיוצא בזה." לא באתם עם כסף עליכם? אין לכם כסף כרגע? אל דאגה. הקנצלר וחבר מרעיו ערכו הסכמים, חוזים, וזכרון דברים עם המועמדים להסמכה, וגבו מהם הבטחות בשבועות ובנדרים שאלו יינתנו בעתיד. בגלל המתנות והגביות הללו מועמדים בלתי ראויים בעליל הוסמכו, ואילו ראויים אך עניים, או סתם כאלה שסירבו לקחת חלק במשחק, סורבו לקבל את הרשיון או התגלגלו במורד הרשימה למקומות האחרונים ונדחו ממקומות שהיו ראויים להם בהחלט: נגד האל, נגד החוק ונגד התקנות המהוללות של האוניברסיטה. 

פרנקים מזהב מסוף המאה הארבע עשרה. שמרו בכליכם בדרככם לבחינה

התיאור הכללי של הסעיפים הראשונים הופך קונקרטי בסעיפים הבאים ומראה את היקפה הבלתי נתפס של השחיתות על מנגוניה הזעירים ביותר. זה אחר זה נמנים כל פרנק וכל ארוחת צהריים מפנקת. לשמיעת הבחינות בפקולטה לאמנויות נדרש בוחן מכל "נציו" או "אומה" (הפקולטה לאמנויות נחלקת למעין "אגודות סטודנטים" על פי מוצאם של הסטודנטים). הבוחן של הפיקרדים שילם עבור המשרה 16 פרנקים. ממשיכו בתפקיד כבר נדרש לשלם 20, וכדי שקודמו ייפרד מתפקידו שילם לו 16 פרנקים חזרה בתמורה. 

רוצים להצליח בבחינות ההסמכה? לבחינה הראשונה של אותה השנה ניגשו שנים עשר מועמדים. בהנחיית הבצ'לור של אותה בחינה שחלק את מעונו עם סגנו של הקנצלר, הם אוספים יחדיו סכום שהגיע לכדי ששה פרנקים להבטחת הצלחתם: פרנק אחד שילמו למתווך החביב, ואת החמישה האחרים שלשלו לכיסו של סגן הקנצלר עצמו. בבחינה השניה של אותה שנה שבה היו 18 תלמידים הצליחו לאסוף רק ארבעה פרנקים. הם העניקו שניים למשרתיו של הקנצלר, בתמורה לזירוז הליכים. בבחינה השלישית הם כבר 24 מועמדים, וטוב שכך: הסכום מתחלק בין כולם. טוב להתאגד!

הבאים אחריהם בבחינה כבר לא זקוקים להכוונה ומבינים יפה מה קורה. הם עורכים אפוא מגבית בעצמם כדי לקצר את הבחינה ולמצוא חן בעיני הקנצלר. מהסכום הנאה של עשרים פרנקים הם מפרישים עשרה לקנצלר. אך אבוי, משהו משתבש בתכנית: בעודם בגנו של הקנצלר אחד מהם קוטף לעצמו ורד ומעלה עליהם את חמתו. אך לבם של הסטודנטים שלנו לא ייפול, הו לא. הם רוכשים "שני זרי ורדים יפהפיים בערך של פרנק אחד ומגישים אותם לקנצלר האמור, אשר מקבל אותם בברכה". ביציאה מחדר הבחינה הם מעניקים, בידיעת הקנצלר, שני פרנקים מזהב לכל אחד ממשרתיו. שיהיה. 

הקנצלר שלנו מעריך את המחיר לפי גודל הכיס, מה שנקרא שוחד פרוגרסיבי. גותייה וגיום מומאליה, שני אחים אצילים, אף שהיו כשירים לחלוטין לקבלת ההסמכה באמנויות התקמצנו, ולא נתנו לקנצלר בגדים מעוטרים בפרווה כמנהג האצילים, ואפילו לא תכשיטים או תבלינים, אף שתרמו פה ושם עשרים פרנקים. ולא שסגן הקנצלר לא הבהיר להם בדיוק מה אמורים לתת אצילים כמותם, כן? הקנצלר שלנו נעלב, והם לא קיבלו את ההסמכה. עד אחר מעיד ששמע שחברו העניק שלוש סכינים ואף הלך עם הקנצלר וחבריו לבית המרחץ ושילם על כולם. כל אחד לפי דרכו.

המעורבים הולכים ונעשים מכובדים יותר ויותר והפרשה מסתעפת וגוררת פנימה עוד ועוד מורים ותלמידים מתקדמים. גיבורנו מתעמר בתלמידים מהפקולטה לתיאולוגיה שידם אינה משגת ומסמיך על פניהם כאלה שהמורים לתיאולוגיה לא אמרו ולו מילה לטובתם. אפילו אנשי מסדרי הקבצנים, הדואגים למועמדים שלהם, מוצאים כסף. אח-נזיר ממסדר אחד מגיע עם המלצות אפיפיוריות אבל הי, מה זה משנה? הוא מטריד אותו בלך ובוא שנה תמימה, עד שחבריו מסבירים לו את עובדות החיים: "כפי שהסוחרים משליכים הימה [בעת סערה] סחורות כך גם עליו לזרוק משהו לקנצלר אם הוא רוצה שההטרדות תפסקנה". כשהוא בביתו של הקנצלר נושרים מכיסו במקרה עשרה פרנקים. אחר כך, ליתר בטחון, הוא שולח לביתו עשרה תרנגולים צעירים ומפוטמים יפה. עבר את הבחינה, ניחשתם נכון. אחד אחרי השני כולם מרכינים ראשם תחת השיטה. הוא גם מנצל את היותו מורה בפקולטה בעצמו כדי לשכנע תלמידים מתקדמים של מורים אחרים בהבטחות ובאיומים ללמוד תחתיו. תלמיד מצטיין שסירב להירשם בבית הספר שלו ובחר מגיסטר אחר במקומו - נכשל בבחינה. אחר שמוציא ארנק מכיסו ובו תשעה פרנקים ומניח שמונה בלבד בכפו של מיודענו, נתקל בקנצלר נרגז שפוקד עליו להביא גם את המטבע הנותר. לשווא תחינותיו וטענתו שייוותר ללא פרוטה. אמנם, בכניסה לחדר הבחינה נשבעים כולם, כולל חברינו, שלא לקבל דבר שוחד. אבל הבושה הולכת ונעלמת ובסעיפים הבאים מתברר כבר שהנ"ל ערך הסכמים מול נוטריונים בהם מתחייבים משחדיו להסדיר את חובם באופן מסודר, הסכומים נרשמים במדויק וכיוצא בזה. עולם שלם של שחיתות שמעורבים בו עשרות סטודנטים ומורים מהפקולטות הבכירות ושקורס יום בהיר אחד. כולם ידעו.