כדי לעמעם את הלם השיבה הביתה, הרי לכם תרגומה של שאלת קואודליבט מסוף המאה השלוש עשרה, המוקדש לכל מחפשי העבודה באקדמיה ומחוצה לה, ותמציתה - אין מה לדאוג! (כלומר, לפחות בכל הנוגע לעולם הבא, למקרה שאכן דאגתם)
נטען שכן, שהרי בתולה משיגה הילה גם אם לא ניתן אישור למעלתה על ידי בני אנוש. גם הקידום אל משרת המרצה אינו אלא מעין מתן תוקף אנושי למעלה מסוימת [ולכן בגזרה שווה...].
נגד: שיפוטה של הכנסייה המנצחת [= בעולם הבא] תואם לשיפוטה של הכנסייה הלוחמת [= בעולם הזה]. לפיכך, אם הכנסייה הלוחמת אינה מאשרת אדם כראוי למעמד המרצה שמכוחו הוא ראוי להילה, אזי גם הכנסייה המנצחת לא תאשר זאת. לפיכך, לא ישיג את ההילה.
פתרון:
על כך יש לומר שבכדי לזכות בהילה, הפעולה שבזכותה הופכים לראויים נחשבת יותר מן המעמד. ולפיכך, יהא מעמדו ומצבו של אדם אשר יהא, אם מת למען האמונה והצדק יזכה להילת המרטירים. בדומה לכך, יהא מעמדה ומצבה של בתולה אשר יהא, אם שמרה על טהרת הבתולין למען האל תזכה בהילת הבתולות. לפיכך, גם המלמד באמצעות דברי הדרשה או השיעור אחרים כדי להובילם בדרך האמת אל חיי הנצח יזכה בהילת הדוקטורים, בין אם הוא מרצה מוסמך ובין אם לאו, שכן בנושאים אלה נשקלת הפעולה ולא המעמד.
ביחס לטיעון שהובא כנגד עמדה זו, ש"הכנסייה הנלחמת לא אישרה" וכולי, יש לומר שאם מישהו ראוי לקידום למשרת המרצה, בהנחה שנשקלו כל הגורמים, אני מאמין שאם לא קודם יחד עם האחרים, טעות היא של זה שלא קידמו. לפיכך, אם ילמד בדרך אחרת מחוץ למשרת המרצה (בהתאם למה שהכנסייה רואה כראוי) יהיה זכאי להילה בגלל פועלו כמרצה, אף שאין לו המעמד. לפיכך, גם אם לא היה ראוי לחלוטין למעמד כה קשה כזה של המרצה לתיאולוגיה ובכל זאת ביצע היטב את הפעולה בהטפה ובהוראה, אני מאמין שיהיה זכאי להילה.
ואולם, אם בגלל שלא התקבל כראוי למשרת המרצה נמנע ממנו המקום או ההזדמנות ללמד בדרך אחרת, אזי אף שיש לו רצון ללמד אחרים, ואף שבזכות רצונו הטוב יזכה בפרס המהותי, כך אני מאמין, בכל זאת לא יזכה בהילה, מפני שכדי להיות זכאי להילה אין די ברצון אלא נדרשת פעולה, כך אני מאמין. זו כשלעצמה שאלה שראוי לדון בה.
אנרי מגנט, קוודליבט 2, שאלה 12:
האם אנשים הראויים לרשיון הוראה בתיאולוגיה, אך לא הוסמכו, משיגים הילה
נטען שכן, שהרי בתולה משיגה הילה גם אם לא ניתן אישור למעלתה על ידי בני אנוש. גם הקידום אל משרת המרצה אינו אלא מעין מתן תוקף אנושי למעלה מסוימת [ולכן בגזרה שווה...].
נגד: שיפוטה של הכנסייה המנצחת [= בעולם הבא] תואם לשיפוטה של הכנסייה הלוחמת [= בעולם הזה]. לפיכך, אם הכנסייה הלוחמת אינה מאשרת אדם כראוי למעמד המרצה שמכוחו הוא ראוי להילה, אזי גם הכנסייה המנצחת לא תאשר זאת. לפיכך, לא ישיג את ההילה.
פתרון:
על כך יש לומר שבכדי לזכות בהילה, הפעולה שבזכותה הופכים לראויים נחשבת יותר מן המעמד. ולפיכך, יהא מעמדו ומצבו של אדם אשר יהא, אם מת למען האמונה והצדק יזכה להילת המרטירים. בדומה לכך, יהא מעמדה ומצבה של בתולה אשר יהא, אם שמרה על טהרת הבתולין למען האל תזכה בהילת הבתולות. לפיכך, גם המלמד באמצעות דברי הדרשה או השיעור אחרים כדי להובילם בדרך האמת אל חיי הנצח יזכה בהילת הדוקטורים, בין אם הוא מרצה מוסמך ובין אם לאו, שכן בנושאים אלה נשקלת הפעולה ולא המעמד.
ביחס לטיעון שהובא כנגד עמדה זו, ש"הכנסייה הנלחמת לא אישרה" וכולי, יש לומר שאם מישהו ראוי לקידום למשרת המרצה, בהנחה שנשקלו כל הגורמים, אני מאמין שאם לא קודם יחד עם האחרים, טעות היא של זה שלא קידמו. לפיכך, אם ילמד בדרך אחרת מחוץ למשרת המרצה (בהתאם למה שהכנסייה רואה כראוי) יהיה זכאי להילה בגלל פועלו כמרצה, אף שאין לו המעמד. לפיכך, גם אם לא היה ראוי לחלוטין למעמד כה קשה כזה של המרצה לתיאולוגיה ובכל זאת ביצע היטב את הפעולה בהטפה ובהוראה, אני מאמין שיהיה זכאי להילה.
ואולם, אם בגלל שלא התקבל כראוי למשרת המרצה נמנע ממנו המקום או ההזדמנות ללמד בדרך אחרת, אזי אף שיש לו רצון ללמד אחרים, ואף שבזכות רצונו הטוב יזכה בפרס המהותי, כך אני מאמין, בכל זאת לא יזכה בהילה, מפני שכדי להיות זכאי להילה אין די ברצון אלא נדרשת פעולה, כך אני מאמין. זו כשלעצמה שאלה שראוי לדון בה.
האם מוכרת לך הדוגמא [בשורוק, לא בחולם...] של [לא ד"ר] גדליה אלון? אפרת
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
מחקלא הכרתי, בזכותך קראתי בויקיפדיה. תודה!
השבמחקהויקיפדיה העברית זוכה לביקורות מוצדקות, ומורתי למידענות, למשל, יצאה למסע צלב נגד הפניית ילדי בית ספר אליה. את דעתי אפשר לראות [אם זה לא נמחק] ב'שיח' לדף העלוב על זאביק, שם פניתי אליהם ודרשתי מהם למחוק את הערך מטעמי בורות.
השבמחקעל גדליה אלון אספר לך בארץ הקודש. מכל מקום, הוא מעולם לא סיים את הד"ר שלו, והועסק בחוזים זמניים-כזה כמדריך באונ' העברית. פרסומיו שנותרו: קובץ של כעשרים וחמשה מחקרים וביקורות, רובם ככולם בעברית, שפורסמו ב"ציון" וב"תרביץ", וספר היסטוריה כללי שנכתב ונערך מתוך רשימות של תלמידיו בשעור שלו [שעור, הכוונה ל'שעור' כנגד 'פרו"ס', 'תרגיל', 'סמינר', 'מעבדה' וכו', אם יש וכו']. זה כל מה שהשאיר, חוץ מתלמידים רבים, כי כך נראתה העברית אז וכך נראית האקדמיה כיום. את שאול ליברמן הרי גירשו מן הארץ, אבל הוא זכה לכתר תורה במקום אחר.גדליה אלוון נפטר צעיר מאד. אחד מבניו מלמד באוניברסיטת תל אביב.