לחיות את זה

לא, לא שכחתי את מטעמי תומס, אבל בינתיים יצאתי לשוטט בין רומנסות צרפתיות, וכשחיפשתי קצת מחקר על הרומן די סילנס (כן, קראתם נכון: לגיבורה קוראים שתיקה, אבל הקטע האמיתי הוא שזה רומן שלם על ילדה שמתחנכת כמו אביר בגלל חוק לעניני ירושה, כולל ויכוחים בין דמויות אלגוריות שקוראים להן nature ו nurteure, שזה בדיוק מה שאתם חושבים שזה. נכון נראה משהו שחוקרי מגדר יהרגו בשבילו? והכי מדהים זה שזה נתגלה רק במאה העשרים, בתוך ארגז בנוטינגהם שהיה כתוב עליו משהו בסגנון "דברים לא חשובים". כששמעתי על הטקסט הזה וגילויו כבר לפני כמה שנים התקשיתי להאמין שזה לא זיוף.).. אבל על מה דיברתי...? ובכן, כשחיפשתי על זה חומרים, נתקלתי באתר המגניב הזה, שמתעד מונולוגים והצגות של נראטיבים מדיאבלים בכיתה ומחוץ לה. יש שם מופעים של תלמידים, מספרי סיפורים מקצועיים, ואפילו מרצה לספרות אנגלית שמנגנת על וייל ומספרת בצרפתית עתיקה, שזה לגמרי נשמע כמו הוביטית (אני יודעת שהוביטים הם אנגלים במסווה אבל זה מה שזה הזכיר לי). זה אגב האתר שלה.  כאן תוכלו לצפות בכל הקטעים מסילנס. מי שיותר בקטע של ארתור יש גם את האתר הזה כאן.

כל כך שמחתי בין השאר כי הנה חולקים את החלום שלי (טוב, אחד מהם), שהתחיל קצת להתגשם בשנה האחרונה בעזרת חבורת תלמידיי המוכשרים מקורס הקיץ בלטינית שהעלו במשעולים הנסתרים והירוקים של גבעת רם את מחזה המסתורין של קימת ישו לתחיה; מקווה שבעתיד עוד דיאלוגים דידקטיים וטקסטים אחרים יוקמו לתחיה אף הם...

שלוש המריות בגבעת רם