הרהור ימי ביניימי על טבעיותה של המונוגמיה

כמעט בכל דיון רשת טיפוסי על פוליאמוריה או בגידות, או איזה "בנים יהיו בנים" באיזו גרסה מעצבנת שלו (כולן מעצבנות), חוזר אחד הצדדים לנימוקים מתחום הטבע. האם מונוגמיה היא טבעית או מוסכמה חברתית? ולמה זה מעניין בכלל תיאולוגים ימי ביניימים? או. 

בשנים האחרונות חוקרים מודרנים מראים לתינוקות רכים סצנות של עוולות קטנות ומוכיחים שטבועים בהם עקרונות צדק בסיסיים כבר בשלב הזה. על הבסיס המוסרי המולד הזה תהו כבר מהעת העתיקה פילוסופים ואנשי משפט, כשהם מתווכחים על השאלה מה בדיוק כלול ב"צו הטבע" או "חוק הטבע" הזה. משפטנים ותיאולוגים ימי ביניימים חזרו לעסוק בנושא הזה בחיוניות מרשימה מהרגע שהפקולטות שלהם עמדו על רגליהן, וכרגיל לקחו את הדיון הלאה - אם אפשר לבנות טרקטט שלם אז למה לא? מה בדיוק כלול בחוק הטבע הזה, מה נבנה עליו מה מבטל אותו, אם בכלל? מה המשמעות בכלל שלנו כיצורים רבי שכבות שהטבע יסודית להן אבל לא יחידה?

אז שוב אנחנו עם אלכסנדר מהיילס המורה הפרנציסקני שלנו - או אולי בעצם עם תלמידו שעזר לחבר חלק גדול מהסומה שלהם, ג'ון מלה רושל (מת ב 1245 באותה שנה שמת גם אלכסנדר, ממש בזמן שעבדו על הסומה הזו). זו הסומה הראשונה כמעט שמקדישה חקירה נרחבת לנושא החוק, ובתוכה סדרת שאלות שקשורה לאופן שבו חוק הטבע מנחה את היחסים בין אדם לחברו, ובתוכה תת שאלה על נישואין (כי אנחנו כבר בעידן התת-תת-תת-תת-שאלות) ובה שאלות אם נישואין מוכתבים מן החוק הטבעי, האם אי האפשרות להתגרש שייכת לחוק הטבע או שמא לחוקים שנבנים על בסיסו בכל חברה וחברה ובחברה נוצרית בפרט, וכלה בטבעיותם של נישואי קרובים (ואיזה בדיוק), כולל תהיה על שבטים שבהם זה כן נהוג ואם כל ההבדל הוא תרבותי-דתי. 

ובכן, האם מונוגמיה היא תכתיב של הטבע? ומה זה תכתיב הטבע בעצם כשמדברים על יצורים בעלי תבונה ואפילו כאלה שזכו לחסד הסקרמנטים? ואולי הטבע מניע אותנו בכמה דרכים? ואיך זה שאם כבר יש פטור שניתן על ידי האל - זה שמעל לטבע - הוא דווקא לגברים?

האם זהו תכתיב של חוק הטבע שאשה אחת תהיה לגבר אחד?

נראה שכן: בגלוסה לבראשית פרק 4 נאמר על למך שהוא "הראשון" שנשא שתי נשים "נגד הטבע והמנהג". אם כך, אזי להיות בעל נשים רבות זה נגד הטבע. לפיכך זהו תכתיב של הטבע שאחת תהיה לאחד.

נימוק שני: האגרת אל הרומים 2: "כי הגויים [אשר אין להם תורה בעשותם כדברי התורה מאליהם גם באין תורה הם תורה לנפשם]", אומרת הגלוסה: "החוק הטבעי הוא לא לעשות לאחר מה שאינך רוצה שייעשה לך". אבל מוסכם שהגבר אינו רוצה שהאשה תחלוק את בשרה עם רבים. לפיכך גם הגבר אמור מכוח החוק הטבעי לא לחלוק את בשרו שלו, ולפיכך גם לא להיות בעל למספר נשים.

כנגד: בבראשית 29 נאמר על יעקב שהיו לו מספר נשים, ואוגוסטינוס אומר על אותו פסוק שיעקב לא פעל נגד הטבע, לא נגד החוק, ולא נגד המנהג. מוסכם שהיו לו מספר נשים, ולכן אשה אחת לגבר אחד בלבד אינו מתכתיב הטבע.

נימוק שני: הטבע מכתיב שיש להרבות את המין. אולם התרבות המין נעשית טוב יותר עם מספר נשים מאשר עם אחת. לכן אין זה מתכתיב הטבע שאחת תהיה רק לאחד.

אגב כך נשאל מדוע לעתים נאסר שלאשה אחת יהיו גברים רבים כפי שלגבר אחד יש נשים רבות.

פתרון: יש לומר שתכתיב הטבע מתבטא בשלוש צורות, לפי שהטבע מניע בשלוש דרכים. בטבע התבוני לעתים הטבע מניע כטבע, לעתים הטבע מניע כתבונה, ולעתים התבונה מניעה כתבונה. תכתיבי הטבע נבדלים בהתאם, מפני שכאשר הטבע מניע כטבע, הוא מכתיב שזכר יתחבר לנקבה כדי להמשיך את המין. לעומת זאת, במובן שבו הטבע מניע כתבונה, הוא מכתיב שאחד יתחבר לאחת, או שבהתאם למצב ולזמן מסוימים גבר אחד יתחבר עם נשים רבות, כשמי שנמצא מעל לטבע מעניק את הפטור. זאת, מפני שהטבע כתבונה קובע שאין לעשות לאחר את מה שאינך רוצה שייעשה לך. לפיכך הטבע כתבונה מכתיב שבאופן עקרוני גבר אחד צריך להתחבר לאשה אחת, או שגבר אחד יתחבר עם נשים רבות במקרה הצורך בזמן מסוים, כשמי שמעל הטבע מעניק פטור מכך. במובן בו התבונה מניעה כתבונה הטבע מכתיב עוד מעבר לכך שגבר אחד צריך להתחבר עם אשה אחת בקשר בל ייפרד.

וכך ברור באיזה אופן ההתחברות לנשים רבות היא נגד תכתיב הטבע ובאיזה אופן לא, מפני שבמובן בו הטבע מניע כטבע [להמשיך את המין] אין זה נגד תכתיב הטבע, אולם במובן בו הטבע מניע כתבונה זה כך, כפי שהסברנו לעיל.

אשר לנימוק הראשון על יעקב שבו טענו כנגד ש"זה לא מתכתיב הטבע", יש לומר שנאמר שיעקב לא פעל בניגוד לטבע מפני שמה שעשה היה כדי להוליד צאצאים, וכך לא פעל נגד הטבע במובן בו הטבע מניע כטבע. [...]

אשר לנימוק השני יש לומר שהטבע מכתיב שהמין יתרבה, אבל באופן מחויב. צו הטבע באדם חיב להיות מאוזן באמצעות התבונה, והתבונה קובעת שאשה אחת תהיה לגבר אחד.

אשר לשאלה השלישית יש לומר שלעולם לא יהיה פטור [דומה לזה שניתן ליעקב] לאשה. הסיבה הראשונה היא שאשה אחת אינה יכולה להיות מופרית על ידי רבים, בעוד גבר אחד יכול להפרות נשים רבות, ולכן אין זה מועיל להתרבות המין. 

הסיבה השניה היא שהשלום יישמר טוב יותר אם אחד ישלוט ברבות מאשר שרבים ישלטו באחת. כמו כן, הגבר הוא ראש האשה, ולכן מתאים יותר לפטור אותו. סיבה נוספת היא הסקרמנט [כלומר האופן שבו הנישואין מסמלים את האיחוד בין כריסטוס והכנסיה], שכן כריסטוס הוא חתן אחד, למרות שישנן כנסיות רבות.