כשרק הגענו לכאן ועוד לא התמקמנו בסיטה האוניברסיטאית יקירתנו, גרנו כמה שבועות ברובע החמישי, ממש על גבעת ז'נבייב הקדושה, לא רחוק מהבתים של כל המסטרים שאני לומדת עליהם. בין כל הגילויים מסביב במסע היומי של "לאיזה גינה מטיילים הפעם", נכנסנו באקראי, באמצע רחוב מונג' לארנה. במפגן מעורר קנאה של המשכיות אגבית בין עבר להווה, צפינו בילדים משחקים בכדורגל, צעירים משחקים פטנק, ואנשים משתזפים בארנה רומית מקורית, כשבצד השני של המתחם ממוקם גן שעשועים ראוי ומתוחזק היטב לשמחת הפיץ. זו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם פריז הרומית, או לוטציה.
לא, הסברתי בסבלנות לכל מי ששאל אותי החודש איפה אנחנו בוקאנס, אני לא יוצאת לחופשה. עוד מעט אני חוזרת לישראל ויש לי עוד כל כך הרבה מה להספיק! המהדורה, והכנסים, ולאסוף חומרים למאמר, ו.... אני חייבת עוד לנצל את הגישה החופשית הזו לספרים ולמיקרופילמים במכון, את זה שאם אני נתקלת פתאם במשהו שצריך לבדוק אפשר לקפוץ לביבליותק נסיונל. לא, אני ממש לא יכולה. אבל הוקאנס ניצח אותנו. הספריה של הדומיניקנים, המאפיה הקרובה, הסופר הקרוב, המספרה, כל החנויות, כולם נשא האור. נכנענו. נשארנו בבית אבל חפשנו בלב.
היום, על התפר שבין העצלתיים לבין חזרה לעבודה, הלכתי לתערוכה שכבר כמה זמן תכננתי עליה, שנשאה את השם הנחשק "ולוטציה הפכה לפריז", על פריז של שלהי העת העתיקה בואכה ימי הביניים המוקדמים. התערוכה שבקריפטה של הנוטרדם הייתה די מאכזבת מבחינה ויזואלית. היו שם בעיקר פאנלים ענקיים עם הסברים מאלפים, אבל כמעט שום מוצג אמיתי, מהסוג שבגללו הולכים לתערוכה ארכיאולוגית (טוב, חוץ מהממצאים של הקריפטה עצמה). אבל מה שעשה את התערוכה למה שהיא היה שכל פאנל כזה לווה ברפרודוקציה צבעונית של איור גדול ממדים שבו שוחזרה העיר וכן ערים נוספות מהמרחב הגאלו-רומי, מתקנים בה ועוד.
מאז שעמדתי על דעתי היו לי יחסים מסובכים עם ארכאולוגיה, (בפוסט שאני מתכננת על הפרוייקט של שארטר עוד נחזור לזה). אבי ארכאולוג חובב ובסלון יש אוסף קטנטן של כלי חרס וזכוכית שריפא. חברו את זה עם חיבה יתרה לפאזלים, כתבי סתר ורומנטיקת תגליות בריאה והרי לכם ארכאולוגית צעירה בפוטנציה. אלא שדמיון לא היה לי. כמה שהתאמצתי לחבב את אותם ריבועי אבנים מאובקים, לא הצלחתי להעלות עליהם אפילו גיד אחד. עברתי לכתבי יד :). אז מי צייר את האקוורלים האלה, בקיצור, הייתה השאלה שיצאתי איתה מהתערוכה בעודי אוחזת את הקטלוג.
ובכן, כך סיפר דוד גוגל, Jean-Claude Golvin הוא חוקר אמריטוס בסנרס, ארכאולוג וארכיטקט בין כובעיו הרבים, שהתמחה במרחב הגאלו רומי אך שלח ידו גם באגיפטולוגיה וזה כבר כמה שנים שהוא מנפיק על בסיס תרשימים מדויקים וממצאים ארכאולוגיים מאות אקוורלים דידקטיים כאלה (כאן בתמונה ברזולוציה די גרועה):
אז כן, הבתים אדומי גגות והשמיים תמיד תכולים והכל נראה מאד אידילי, כמו בסרט תדמית של משרד אדריכלים, אבל בשביל חסרי דמיון מחד ומבינים-ברגע-בעזרת-ויזואליה מאידך כמוני זה יותר ממה שאפשר לבקש. בוידאוטק של הסנרס יש סרט דוקומנטרי שמתאר את הפרוייקט הזה בצורה יפהפיה כולל ראיונות אתו (או דרך כאן ולהקליק מימין למעלה על visionner). את יותר משמונה מאות הציורים המקוריים כולל מחברות סקיצות ורישומים הוא מסר למוזיאון של ארל. בכל זאת, צריך קצת מקום בבית.
לא, הסברתי בסבלנות לכל מי ששאל אותי החודש איפה אנחנו בוקאנס, אני לא יוצאת לחופשה. עוד מעט אני חוזרת לישראל ויש לי עוד כל כך הרבה מה להספיק! המהדורה, והכנסים, ולאסוף חומרים למאמר, ו.... אני חייבת עוד לנצל את הגישה החופשית הזו לספרים ולמיקרופילמים במכון, את זה שאם אני נתקלת פתאם במשהו שצריך לבדוק אפשר לקפוץ לביבליותק נסיונל. לא, אני ממש לא יכולה. אבל הוקאנס ניצח אותנו. הספריה של הדומיניקנים, המאפיה הקרובה, הסופר הקרוב, המספרה, כל החנויות, כולם נשא האור. נכנענו. נשארנו בבית אבל חפשנו בלב.
היום, על התפר שבין העצלתיים לבין חזרה לעבודה, הלכתי לתערוכה שכבר כמה זמן תכננתי עליה, שנשאה את השם הנחשק "ולוטציה הפכה לפריז", על פריז של שלהי העת העתיקה בואכה ימי הביניים המוקדמים. התערוכה שבקריפטה של הנוטרדם הייתה די מאכזבת מבחינה ויזואלית. היו שם בעיקר פאנלים ענקיים עם הסברים מאלפים, אבל כמעט שום מוצג אמיתי, מהסוג שבגללו הולכים לתערוכה ארכיאולוגית (טוב, חוץ מהממצאים של הקריפטה עצמה). אבל מה שעשה את התערוכה למה שהיא היה שכל פאנל כזה לווה ברפרודוקציה צבעונית של איור גדול ממדים שבו שוחזרה העיר וכן ערים נוספות מהמרחב הגאלו-רומי, מתקנים בה ועוד.
מאז שעמדתי על דעתי היו לי יחסים מסובכים עם ארכאולוגיה, (בפוסט שאני מתכננת על הפרוייקט של שארטר עוד נחזור לזה). אבי ארכאולוג חובב ובסלון יש אוסף קטנטן של כלי חרס וזכוכית שריפא. חברו את זה עם חיבה יתרה לפאזלים, כתבי סתר ורומנטיקת תגליות בריאה והרי לכם ארכאולוגית צעירה בפוטנציה. אלא שדמיון לא היה לי. כמה שהתאמצתי לחבב את אותם ריבועי אבנים מאובקים, לא הצלחתי להעלות עליהם אפילו גיד אחד. עברתי לכתבי יד :). אז מי צייר את האקוורלים האלה, בקיצור, הייתה השאלה שיצאתי איתה מהתערוכה בעודי אוחזת את הקטלוג.
ובכן, כך סיפר דוד גוגל, Jean-Claude Golvin הוא חוקר אמריטוס בסנרס, ארכאולוג וארכיטקט בין כובעיו הרבים, שהתמחה במרחב הגאלו רומי אך שלח ידו גם באגיפטולוגיה וזה כבר כמה שנים שהוא מנפיק על בסיס תרשימים מדויקים וממצאים ארכאולוגיים מאות אקוורלים דידקטיים כאלה (כאן בתמונה ברזולוציה די גרועה):
אז כן, הבתים אדומי גגות והשמיים תמיד תכולים והכל נראה מאד אידילי, כמו בסרט תדמית של משרד אדריכלים, אבל בשביל חסרי דמיון מחד ומבינים-ברגע-בעזרת-ויזואליה מאידך כמוני זה יותר ממה שאפשר לבקש. בוידאוטק של הסנרס יש סרט דוקומנטרי שמתאר את הפרוייקט הזה בצורה יפהפיה כולל ראיונות אתו (או דרך כאן ולהקליק מימין למעלה על visionner). את יותר משמונה מאות הציורים המקוריים כולל מחברות סקיצות ורישומים הוא מסר למוזיאון של ארל. בכל זאת, צריך קצת מקום בבית.
איזה כיף! תודה רבה על התענוג ותתחדשי על הבלוג (זהירות, זה ממכר). אני כבר מחכה לעוד!
השבמחק